|
|||||
 apomechanes סדנא בת 3 שבועות בעיצוב ארכיטקטוני ממוחשב שמתקיימת בחודש יולי באתונה, יוון. הנחת היסוד היא שבעולם כיום יש שימוש הולך וגדל במודלים מתמטיים ככלי לתיכנון צורני וחומרי של מבנים – פיזיים ווירטואליים, ושארכיטקטים צריכים מיומנות טכנית וקונספטואלית בתיכנון אלגורתמי מבוסס מחשב. הסדנא היא מפגש בין סטודנטים מכל העולם, ומתחומים שונים, למטרת לימוד טכנולוגי ופיתוח של פרוייקטים ייחודיים שבוחנים את המידול האלגורתמי ככלי לתיכנון אדריכלי. ההרשמה נסגרת בסוף מאי.
יום שני | 24.5.2010 | 20:00 עוד ערב במסגרת “פיגומים”, הרצאה חודשית על ארכיטקטורה ואנשים בו יציג אדריכל ישראל גודוביץ’ (ממונה על התכנון במשרד השיכון ומהנדס העיר תל אביב-יפו לשעבר) 10 ציוני דרך ב-50 שנות פעילות מקצועית.
מאת: אילן פרי | שנה ג’, המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל
Kolelinia הוא פרויקט קונספטואלי לרכיבה ב”שבילי אופניים” אוויריים של האדריכל הבולגרי הצעיר מרטין אנגלוב (Martin Angelov). הרעיון מבוסס על אופן הנעתן של מעליות-סקי, רק שבמקרה זה הכבלים הם סטאטיים ואין שימוש בחשמל: הרוכב נקשר לאמצעי בטיחות המחבר את הכידון לכבל מתכת צידי ורוכב על מסילת מתכת בצורת U. מאת: צבי אפרת | המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל
 אריה שרון (אגף התכנון), כרזות בתערוכת התכנון הארצי, מוזיאון תל אביב, 1950
תיאודור הרצל, מדינת היהודים, 1896
דוד בן-גוריון, יומן בן-גוריון, 1949  The world's first mega-city, comprised of Hong Kong, Shenhzen and Guangzhou, home to about 120 million people. Photograph: Nasa The world’s mega-cities are merging to form vast “mega-regions” which may stretch hundreds of kilometres across countries and be home to more than 100 million people, according to a major new UN report. ‘שטח ירוק’ הוא סרט תיעודי הבוחן את המדיניות המפלה של ישראל במזרח ירושלים. מאז כיבוש הגדה המערבית ב- 1967, נעשה שימוש בתכנון עירוני ככלי לויסות הגידול של האוכלוסייה הפלסטינית בעיר המעורבת, ולשמירה על הרוב היהודי בה. כתוצאה מהמדיניות המפלה, כשליש מהבתים במזרח ירושלים נבנו באופן ‘בלתי חוקי’, וכתוצאה מכך נהרסים בידי הרשויות כ- 100 בתים פלסטינים מידי שנה. הסרט משלב ראיונות עם תושבים ישראלים ופלסטינים, אדריכלים, עיתונאים ופוליטיקאים, בניסיון להציג מציאות מורכבת זו, אשר יש לה השלכות משמעותיות על תהליך השלום כולו. ‘שטח ירוק’ הוא סרטם של אילן פרנקל, מיכאל ז’ופרנר ונמרוד צין. הסרט הופק על ידי HEB2. שטח ירוק from Nimrod Zin on Vimeo. הטקסט הנ”ל לקוח מאתר הסרט. לצפייה בסרט באמצעות youtube, לחץ כאן. Nicolai Ouroussoff | the New York Times  Claude Parent: Graphic and Built Works, at the Cité de l’Architecture et du Patrimoine in Paris, features the Église Sainte-Bernadette du Banlay, in Nevers. PARIS — There’s something both touching and disturbing at the heart of “Claude Parent: Graphic and Built Works,” a marvelous exhibition at the Cité de l’Architecture et du Patrimoine, Paris’s architecture museum, and it has to do with what the show tells us about our diminished cultural expectations. Organized by Frédéric Migayrou and Francis Rambert, the show takes us back to a bolder and more innocent age. In the process, it re-establishes the 87-year-old Mr. Parent as a pivotal force in European architecture after decades of neglect by the design mainstream — a force whose influence can be clearly felt in the works of younger luminaries like Wolf Prix, Rem Koolhaas and Jean Nouvel.
ArchDaily has announced the winners of the ArchDaily Building of the Year 2009 Competition. After more than a month and thousands of votes, architects and readers from all over the world chose the best building in each of the 13 categories in competition. The Mountain Dwellings have received the award for Best in Housing.
מאת: אסף פרידמן | המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל
 Linked Hybrid complex in Beijing, Steven Hall בישראל של שנות האלפיים עתודות קרקע לבנייה הולכות ומצטמצמות וכאשר בוחנים את המגדלים בתל אביב מבחינים שמרביתם מיועדים לעשירון העליון. ונשאלת השאלה מה הן אפשרויות הדיור בר ההשגה למעמד הביניים? האם אפשר לבנות מגורים למעמד הביניים שיתן תשובה לצרכים חברתיים של האנשים שמתגוררים בהם? “ת”א/5,000″ אותה יזמה העירייה טוענת שכן אך לא מפרטת האם יהיו בר-קיימא חברתי? אך התכנית היא תוכנית שווקית של מה שהעריה חושבת שאפשרי לביצוע ומשאיר את השאלה הזאת לצרכן. האם יש תקדים לבניית מגדלים שיהיה שונים במהותם מהמגדלים הנבנים והמתוכננים היום שייקחו בחשבון את הצרכים של תושבי המגדלים והצרכים של התושבים הגרים בקירבה למגדל? מאמר זה ינסה להגדיר את הכלים שמאפשרים ניתוח של היתרונות והחסרונות וינסה להציע אלטרנטיבה לבניה הנוכחית.
מיכאל יעקובסון שלח לנו קישור לאתר חדש שעלה לרשת והסבר קצר במה מדובר:
אצלנו תמצאו את הקישור תחת “Research”. www.lcud.tau.ac.il מאת: אור אלכסנדרוביץ’
כשד”ר חְבוֹיְניק היה יוצא אל המרפסת ורואה את ירכתיה של גימנסיה הרצליה מציצים מעל גגות בתי המורים שהקיפו אותה כחומה מבוצרת, נדמה שלא תיאר לעצמו שכעבור דור אחד בלבד ייעלם הבניין ויחד עמו גם שכונת המורים הצמודה אליו, בעוד ביתו שלו ישרוד את נחשול הברבריות שהציף את העיר. בית המגורים המשולש, התלת-קומתי, שהקים בראשית שנות השלושים הספיק לחזות, בעודו הולך ומתפורר, בהרס הגימנסיה, בצמיחתו של מגדל שלום, בבריחת התושבים, בדעיכת ה”סיטי”, בשגשוג בתי הזונות הקטנים של צפון הכרם. בינתיים הפכה הגינה שבחזיתו למגרש חנייה מגובב במיוחד שהבית משמש לו תפאורה חיוורת ומרופטת במיוחד. מאת: אדריכל ניקי דוידוב
 בית הדפוס הישן של עיתון "הארץ" בתל אביב. אדריכלים: יוסף וזאב ברלין. תמונה: ויקפדיה קריאת המרחב העירוני בנקודת זמן מסויימת והבנתו, מחייבים בחינה לרוחב אינטרדיסציפלינרי: כלכלי, חברתי, פוליטי. ובחינה בעומק מימד הזמן: מה היה לפניו, ממה הוא התפתח ולמה התכחש; ולמה הוא התגלגל בהמשך, ואילו תכתיבים קבע לעתיד. אחת הטעויות השגורות אצל אדריכלים, ועוד יותר אצל המשמרים, היא ראיית המעטפת הבנויה כערך בפני עצמו. כאשר המעטפת הבנויה נועדה לתת פתרונות לאנשים במקום גיאוגרפי מסויים ובנקודת זמן מסויימת. פתרונות אלה נגזרים מהצרכים הפונקציונאליים, היכולת הכלכלית, והאידאות החברתיות (בענין הכלל, המשפחה והחברה) והאסטיות. מעטפת בנויה שרוקנה ממרכיביה האנושיים, תיפקודיים וחברתיים, מהווה תפאורת קרטון לאופרה גרועה. כמובן שאמירה זו איננה מתייחסת לאלמנטים של מצויינות, שכמו בכל דסציפלינה אחרת, נכנסים, בזכות עצמם, לאלמנח של התרבות האנושית. הבעיתיות ביחס למעטפת הפיזית, היא- שהערכה של מצויינות דורשת פרספקטיבה של זמן, ובקצב השינוי ההקטי, שאנו חיים בו, קיימת סכנה- שלא נדע להבחין במצויינים אלה בזמן, ומתוך הסח הדעת הם יעלמו מפני השטח. מאת: ערן אברמוביץ’ | שנה ג’, המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל לפני שבועיים לערך, בעקבות אישור הרפורמה בחוקי התכנון והבניה ע”י ממשלת ישראל, התבקשתי על ידי מנהלי בלוג זה לתת את דעתי לעניין הרפורמה המקודמת במהירות וביעילות על ידי לא אחר מאשר ראש הממשלה שהוא במקרה, או שלא במקרה, גם ארכיטקט. אני מרגיש, שהעניין האמיתי כאן הוא לא הרפורמה עצמה אלא חוסר החזון שעומד מאחוריה, שהרי רוב קוראי הבלוג יודעים היטב, שתפקוד וועדות התכנון והבניה המקומיות הוא בלשון המעטה “בעייתית” ובמקרים רבים אף נגוע בשחיתות קשה. אך “רפורמה” שכזו לא באמת תפתור את הבעיות הרבות שנוגעות לתחום התכנון והבנייה. אומנם מדינת ישראל היא מדינה “מתוכננת” מיסודה ולכאורה כל דבר בה הוא מתוכנן, אך האם כך הדבר? האם באמת תכננו וחשבו על הכל כאן? Joshua Prince-Ramus believes that if architects re-engineer their design process, the results can be spectacular. Speaking at TEDxSMU, Dallas, he walks us through his fantastic re-creation of the local Wyly Theater as a giant “theatrical machine” that reconfigures itself at the touch of a button.
פיטר קוק, ממייסדי ארכיגרם, בהרצאה מרתקת שנתן במחלקה לארכיטקטורה בדצמבר 2005.
1. הזדמנות אחרונה לבקר בהגשות של סוף הסמסטר – מחר ומחרתיים (הגשות נבחרות) הגשות של שנים ד’-ה’. 2. לינק חדש לסטודיו של שרון רוטברד – הקתדרלה של ת”א. 3. מוזיאון העיצוב הראשון בישראל, נהפך לאייקון עיצובי עוד לפני שהוצגה בו ולו תערוכה אחת. כתבה של נועם דביר ויובל סער. 4. עוד מנועם דביר, על שיכוני הענק שתיכננו יסקי ואלכסנדרוני בקריית גת. 5. אסתר זנדברג כותבת על סרט תיעודי שעוסק בווילה שתכנן רם קולהאס בבורדו. הסרט מעמיד במרכזו את מנהלת משק הבית, זו שנאלצת להתמודד עם היום שאחרי אדריכלות הראווה. הסרט יוקרן במוזיאון ת”א החל משבוע הבא.
הדיון יתקיים ביום ג’, ה- 2.2.2010, י”ח שבט תש”ע בין השעות 16:00-18:00 באולם הנהלה מס’ 2, כיכר ספרא, בניין מס’ 1, קומה 6 על סדר היום יועלו הנושאים הבאים: 1. תסקיר השפעה על הבריאות – ” שילוב שיקולי הבריאות בתכנון וסיפור רחוב הנביאים” – גב’ מיה נגב – דוקטורנטית, אונ’ בן גוריון וגב’ אלכסנדרה פרקלטון (16:00 – 16:20).
מוזמנים להגיע… אמנם לא באיכות הכי גבוהה, אבל רלוונטי כאילו שנעשה אתמול.
Tal Adler, Sa’ar Gharan Levi, Naama Avishay | 3′rd year students, Dept. of Architecture, Bezalel This project was part of Tokyo Studio 2009
Th e starting point in the project is the meeting between the “Koshu Kaido” road and the train tracks from north to south. Th e meeting occurs at the southern exit of the shinguko train station, situated in the heart of Tokyo, and existing as the main and essential initiator of the entire area, by containing and moving millions of people every day. מאת: אור אלכסנדרוביץ’ הריסת הגימנסיה העברית הישנה היתה האות להולדת עיר המגדלים החדשה, המיוחלת. הבטון החליף את הכורכר המתכלה, ואמור היה לשמש החומר שממנו עשויה אחרית הימים.
 מגדל שלום בבנייתו, 1965. בית המקדש המושלם. צילום: יעקב אגור המשיחיות התל-אביבית מתה וקמה לתחייה ביולי 1959, בקצה רחוב הרצל, על גבול אחד העם; מתוך מעטה האדישות של אמצע הקיץ קרס הבניין הישן של הגימנסיה העברית הרצליה בענן אבק. הפרידה הכפויה מדמותו הנוכחת מדי בוצעה במהירות, כמעט מבלי שנשמע קול מחאה. בניין הגימנסיה, היכל עברי בקצה הרחוב המרכזי בעיר שקמה זה עתה מן החולות, הוקם ב-1909. האדריכלים – פרופסור לאמנות מבולגריה ומהנדס שנמלט משלטון הצאר – החליטו לעצב את הגימנסיה כבית מקדש חדש. אבן הפינה לבניין נורתה (כפי שנכתב במגילה שהוטמנה ביסודותיו) “בעשירי לחדש מנחם אב, שנת חמשת אלפים שש מאות ששים ותשע למנין בני ישראל, בשנת אלף שמונה מאות ארבעים ואחת לחורבן בית המקדש” – עדות ברורה להיפוך הגורל המיוחל שבאה לחולל פעולת הבנייה. מאת: נועם דביר | הארץ המבנה החדש של התחנה לחקר ציפורי ירושלים משלב אבנים, פלסטיק ממוחזר, תיבות קינון וצמחייה טבעית. מילות המפתח הן טבע עירוני.  צילום: יובל טובול
תקופה מסקרנת במיוחד עוברת על התחנה לחקר ציפורי ירושלים. אוכלוסייה גדולה של ציפורים חורפת כעת בעיר ובסביבתה, בשעה שציפורים אחרות כבר החלו לשיר ולחזר בגלל מזג האוויר ההפכפך. עצי השקד מתחילים לפרוח והצוף והאבקנים מושכים חרקים רבים. “מעכשיו ואילך כל יום הוא חגיגה עד השיא של האביב”, אומר עמיר בלבן, מנהל עמית של התחנה. לפני 15 שנה ייסדו צפרים חובבים בחסות החברה להגנת הטבע אתר ייחודי בקריית הלאום בירושלים, בין בית המשפט העליון לבין משכן הכנסת. השטח הנבחר היה מאתרי הצפרות האחרונים בעיר, והתחנה שהקימו נועדה להיות מודל לפיתוח ושימור טבע קהילתי-עירוני. הפעילות שם כוללת מחקר, חינוך ועבודה מעשית, וקולטת מדי שנה אלפים רבים של ציפורים, מקומיות ונודדות. המבקרים נחשפים לעבודת הטיבוע של הציפורים שמתבצעת בנשימה עצורה במרחק של מגע יד. והנה ההודעה, כפי שפורסמה בעיתון הארץ:
שיהיה בהצלחה נועם דביר | הארץ
ביום שני הקרוב תיפתח במוזיאון יד ושם בירושלים התערוכה “ארכיטקטורה של רצח“, המציגה את תוכניות הבנייה המקוריות של מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו בפולין. התוכניות, שעליהן חתומה “ההנהלה הקבלנית של האס-אס החמוש והמשטרה”, הוסתרו בדירה במזרח גרמניה, נרכשו על ידי העיתון הגרמני “בילד” ונמסרו ליד ושם לרגל 65 שנה לשחרור המחנה. לצדן יוצג בתערוכה לראשונה אלבום תמונות היסטורי המציג תצלומים מתהליך הבנייה של המחנה וכן תצלומי אוויר שביצע חיל האוויר הבריטי.
תאריכי הגשות סוף הסמסטר במחלקה לארכיטקטורה: שנה א’ – 23-24/1 שנה ב’ – 26-27/1 שנה ג’ – 28-29/1 שנים ד’-ה’ – 31/1-2/2 תבואו לראות! מאת:שרון בוטבול, עמית קפוזה, הילה שמר | שנה ה’, המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל
הזמנת תחנת המתנה לרכבת הקלה, אל מרחב הפעולה הציבורי תוכנית התחנות המיועדות מציגה תמונה דלה בתכנים ציבוריים. התחנה הוא אובייקט פונקציונאלי נקודתי, ספציפי למקרה ולא חלק מתוכנית יוזמת. הופעתה של התחנה בעיר היא כמעט ושקופה שכן, אולי היא עונה על הצרכים המיידים של תחנת המתנה ותו לא. צורתה המבנית אינה מצליחה לשאת את חשיבותה הנושאית.
פרויקט הגמר של הילה לוטן ואריאל דקלו בוחן האם ניתן לשלב מחנה צבאי במרחב אזרחי נתון, כך שישתלב עם ישויות אזרחיות ואף יסייע לפיתוח מרחב זה. הפרויקט עורר דיונים נוקבים בכל בימה שכבר הוצג בה. טבעי שהנוכחות הצבאית, המשתקפת כמעט בכל תחומי החיים במדינת ישראל, תהיה נושא למחקר מרתק על ארכיטקטורה וצבא. הייתה זו רק שאלה של זמן עד שפרויקט שעוסק בנושא הזה יוצג במחלקה. ובאותו עניין, נועם דביר פרסם ביום חמישי האחרון כתבה שעוסקת בארכיטקטורה של מחנה “עופרית”, שהוקם בירושלים בתכנון האדריכלית נירה רייכמן. לפניכם אחד הפרויקטים שהופקו בסדנה בנושא הרכבת הקלה, שנערכה למשך שבוע החל מה- 29 בדצמבר, בהנחיית אדריכל אורן טצ’ר. טצ’ר הוא מומחה בינלאומי לתכנון מתקני תחבורה, שחי ועובד בהונג קונג. מאת: עודד פוקס, אריאל פרמן, פרנק חדד | שנה ד’, המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל מגבול למרכז – רכבת קלה על יפו כמחבר
המקטע ברחוב יפו בין תחנת המרכזית ומרכז העיר של ירושלים לא מתפקד היום כאזור אטרקטיבי. למרחב הציבורי במקטע הזה יש פוטנציאל עצום וכלל לא מנוצל. הצפיפות נמוכה מאוד, הרבה שטחים פתוחים ומבנים נטושים. המקטע ליניארי זה מקיים היום גבול בין שתי שכונות: בין אזור מסחרי חילוני מדרום לבין שכונה החרדית מצפון.
פרופסור רון שיפמן הוא אדריכל ומתכנן ערים. עם ניסיון של 45 שנים, הוא נחשב למומחה בתכנון מבוסס קהילה, דיור ופיתוח בר קיימא. בשנת 1964 הוא הקים את מכון פראט לפיתוח קהילתי וסביבתי (PICCED). הוידאו שלפניכם צולם בינואר 2009 כששיפמן הגיע להרצות במחלקה. מאת: ד”ר חיים יעקבי | עמותת במקום
 נחלאות, ירושלים. צילום: גיא בלטר בימים אלה מגבש צוות מטעם משרד ראש הממשלה רפורמה בחוק התכנון והבנייה, שמטרתה להביא להאצת הצמיחה הכלכלית באמצעות מה שמוגדר כ”הסרת חסמים בהליכי התכנון והבנייה”. לכאורה, עוד מהלך טכני ונטול אינטרסים לייעול מערכת התכנון – כזה שיקל על חיינו. למעשה מדובר בצעד שישפיע לרעה על חיי כולנו – יהודים וערבים, חרדים וחילונים, תושבי העיר והאזורים הכפריים, אנשי המעמד הבינוני והנמוך. אמנם חוק התכנון והבנייה הקיים בישראל רחוק מלשקף מודל דמוקרטי-השתתפותי שבו זכות הציבור היא לא רק הזכות להתנגד. עם זאת, החוק והביורוקרטיה התכנונית שלעתים מעבירה מתכננים ויזמים על דעתם, משמשים בלם חשוב לאיזון בין אינטרסים ציבוריים ופרטיים, בין היתר באמצעות ועדות התכנון האמורות לייצג מגוון אינטרסים ולשקול את טובת הציבור. מאת: אסתר זנדברג | הארץ
עשור באדריכלות הוא תמיד העשור הקודם, שבו התקבלו למעשה ההחלטות. זהו מקצוע אטי. עד שנבנה בניין. עד שתוכנית מקבלת אישור. גם אם נדמה שדברים קרו בן רגע, וללא שום תכנון מראש. כך שכל סיכום של מה שקרה וקורה לנגד העיניים הוא החלטה שרירותית ותלויה במצב הרוח, שתנסה לקלוע לרוח הזמן. הסיכום היה יכול להיות אחר: הרחבות בקיבוצים ובמושבים, כביש חוצה ישראל, הכבישים והמחלפים, הרחובות העירוניים שלא נבנו כי כבר אי אפשר ליצור היום רחוב אלא רק מתחמים ומבננים ושכונות תחומות, העיר הערבית החדשה שלא נבנתה, גשר קלטרווה בירושלים, מגדלי פאר בתל אביב, וכל אותם סימנים במרחב ששינו את פני הארץ. דיויד הרווי (David Harvey) הוא פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת ניו-יורק (CUNY). הוא פרסם עשרות ספרים ומאמרים, נמנה בין 20 הכותבים המצוטטים ביותר במדעי הרוח ונחשב לגיאוגרף הכי מצוטט בעולם. עבודתו תרמה רבות להרחבת הדיון החברתי והפוליטי והוא נודע כאחד המבקרים הבולטים של הגלובליזציה והכלכלה הניאוליברלית. ההרצאה שלפניכם נפתחת במושג: הזכות לעיר (The right to the city). “הניסיון לעצב מחדש את העיר, הוא הניסיון הנעלה של האדם לשנות את העולם. ובשינוי העיר, אנחנו משנים את עצמנו”, אומר הרווי. הזכות לעיר, שהרווי מדבר עליה, לא מתייחסת למשאבים של העיר, אלא לעיצובה מחדש על ידי הקולקטיב. לכן השאלה של שינוי העיר היא שאלה שאנו שואלים את עצמנו: איזה אנשים אנחנו רוצים להיות? איזה טכנולוגיות אנחנו חושבים שיתאימו לנו? איזה שאלות אסתטיות יטרידו אותנו? לקצרי הרוח – הרווי מתחיל את ההרצאה קצת לפני הדקה השלישית (2:48) מאת: גיא בלטר | שנה ג’, המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל
 אבולוציה במקום רבולציה - מתוך ההצעה של אלון בן-נון ויפתח ארד לשיפוץ כיכר דיזינגוף בשנים האחרונות הכריז ראש עיריית תל אביב-יפו במספר הזדמנויות כי בכוונתו לבחון את האפשרות לשינוי פני כיכר דיזינגוף. הכיכר המקורית, כזכור, נחנכה בשנת 1938 על פי תכנונה של ג’ניה אוורבוך, שזכתה בתחרות לתכנון הכיכר. בשנות ה-60 סבלה הכיכר מתחזוקה ירודה במקביל להגדלה משמעותית של נפח התנועה העובר בה. בשנת 1978 נחנכה הכיכר המוגבהת, על פי תוכניתו של צבי לישר. הגבהת הכיכר, שנועדה בראש ובראשונה להפריד בין תנועת הרכבים והאוטובוסים לתנועת הולכי הרגל, יצרה ניתוק מפלסי גס של הכיכר מרחוב דיזינגוף והמדרכות שמקיפות אותה, והפכה אותה למוזנחת עוד יותר. by Prof. Rivka Oxman | Faculty of Architecture and Town Planning, Technion
In view of current developments in the theory and technology of digital design, potential novel directions for environments that support performance-based design are beginning to emerge.The field of performance-based design is defined through an analysis of current work in the field.Various models of performance-based architectural design are presented and discussed. On the basis of this analysis, key concepts and issues in the application of performance based design in architecture are defined and certain research directions for the development of new approaches are presented. Finally we propose a new approach termed: Performative Design. Performative Design suggests that in creating simulation environments for performance-based architectural design both generative and evaluative capabilities can be integrated within performance-based simulations. The potential of performance-based simulation as a model of performance-based design is explored through a case study from an experimental digital design studio. Implication of this work on future research directions in the field is explicated. click here to print and read the full article on PDF version מאת: אוריאל קון | המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל ממילא של ספדיה מצליחה לשמור על הזיכרון: היא לא עושה זאת דרך הארכיטקטורה, היא עושה זאת באמצעות ההוויה ובדרכים עקיפות. My memory carries me back to a certain evening 60 years ago, at my father’s library in Buenos Aires. I see him; I see the gaslight; I could place my hands on the shelves. I know exactly where to find Burton’s Arabian Nights and Prescott’s Conquest of Peru, though the library exists no longer. —- Jorge Luis Borges
אם בכוונת כותב הרשימה על ממילא של משה ספדיה להתחיל אותה ב”כאן היה…” ההיסטורי, או “בשנת…” הכרונולוגי, עליו להיזהר, שהרי פרויקט זה מקיים יחס אמביוולנטי לכרונולוגיה ולהיסטוריה של המקום העומד כעת – כמו לפני מאה שנה – בין העיר העתיקה בירושלים לעיר החדשה. בהסתכלות על חתכי הפרויקט ועל התוכניות שלו, בולטת העובדה כי אין מדובר בפרויקט אחד אלא ברבים: ישנו חניון ממילא, קניון ממילא, מלון ממילא והדופן העירונית בממילא. כל חלקי הפרויקט עושים את עבודתם, עומדים ניצבים כחיילים, מספרים את סיפורם. אולם נעדרות מערכות היחסים בין החלקים השונים, הארטיקולציות הפנימיות, הדינמיקות התכנוניות. כל אלו שהיו יכולות לגרום לנו לקלוט את הפרויקט כמכלול, אפילו כמכלול המורכב מחלקים. הישויות חופפות אך לא מצטלבות זו בזו בטבעיות או בחדשנות. מאת: תמר ברגר | המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל
 תל קסילה בראש תל קסילה ניצב האלוף (מיל.) רחבעם זאבי, בידו קלע. זה עתה כבש את התל מידי הפלשתים. מסביבו רק התל המאובק, שברי קרשים, פסולת בניין וניילונים שהרוח העיפה, אבל הוא, שיכור ניצחון, לא רואה כלום, גם לא את קבוצת הפלשתים שהצליחו להימלט ועכשיו הם מסתתרים בין ענפי הקיקיון הדהים. הרי כבר דוד המלך, בשעתו, שבא ושרף והשחית והחריב – אפילו הוא התיר לחלק מהם להישאר. הוא חלם שיסייעו בידו לפתח תרבות ימית, שלא היה לו בה אף שמץ מושג (הוא לא ידע שהמקום הזה למרגלות התל, עם כל הסחף והבוץ, רק בדוחק אפשר לקרוא לו “נמל”). ואולי – גם אם לא יודה בזה – הניח להם להישאר שם פשוט כדי ללמוד מהם תרבות עירונית (כי מה הוא היה, אחרי הכל? חקלאי, כמו כולם, בן שבט, וסאל שלהם); אז אולי גם האלוף (מיל.) הזה יתרצה להם עכשיו, ויחוס עליהם. הרי הם רשיון החפירה מספר 1 של מחלקת העתיקות של מדינת ישראל! ומצד שני, אולי כבר בכלל אין בהם צורך. הנהר הרי זז דרומה – הנה, מעדר סוסי-היאור שרעו סמוך כל-כך אליהם נותרה עכשיו רק ערימת עצמות קטנה, הרחק מהמים – ואחר-כך הוא נעשה בכלל לנחל, בגלל השאיבה המאסיבית של מפעל ירקון-נגב, ואחר-כך הוא הפך לנחל-ביוב רעיל, ספוג בכל רעלי התעשייה והבנייה שמסביב. מאז שנת 2008, מעל מחצית מאוכלוסיית העולם חיה בערים. עידן הגלובליזציה הכלכלית, שהעולם נכנס אליו מאז סוף מלחמת העולם השניה, הופך בתחילת המאה ה- 21 לעידן של עיור. ניו-יורק, שאנגחאי, לונדון, מקסיקו-סיטי, יוהנסבורג, ברלין, מומבאי, סאו-פאולו ואיסטנבול הם הערים שמהוות את המצע לבחינת עתיד העיור בעולם על ידי ה- Urban Age – כינוס בינלאומי המתרחש מאז שנת 2005 ברצף עד שנת 2010. הכינוס מהווה תשתית להחלפת מידע וניסיון ומדגיש את היחסים בין הפרקטיקה של בנייה ועיצוב לבין תהליכים כלכליים, סביבתיים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים שמעצבים את החיים העירוניים. אספנו כמה מההרצאות המעניינות מהכינוסים האחרונים, עוד מידע ועוד הרצאות תוכלו לראות באתר של Urban Age. ססקיה סאסן – סוציולוגית אמריקאית, המוכרת בניתוחה על הגלובליזציה ועל תופעת נדידת העמים. סאסן היא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה ובבית הספר לכלכלה של לונדון, שטבעה את המושג “עיר עולם” או “עיר גלובלית” (Global City).
החלום האמריקאי של החיים בפרברים עומד להתנפץ. אמריקה של אחרי מלחמת העולם השניה השקיעה את העושר שלה בצורת מגורים שאין לה עתיד. המחיר הזול של הנפט הוא הסיבה ל”חגיגה” המתמשכת. אולם המחיר האמיתי הוא המחיר היקר שהאנושות משלמת על מנת לשמור על צורת חיים זו. הסרט התיעודי “The End of Suburbia” נעשה בשנת 2004 על ידי הבמאי גרגורי גרין. סרט המשך נעשה בשנת 2007: “Escape from Suburbia”.
by Uriel Kon | Dept. of Architecture, Bezalel How to conceive ideas of a whole in an age of dislocated entities
The Israeli city was born, rose and fell during the 20th century. The Israeli city is a consequence of the 20th century. Today, in the midst of an era of Neoliberalism, the Israeli city is busy dismantling the remains of the infrastructure of spatial welfare that built it and its unique story. This deconstruction is characterized by a process of moving from density to sprawl and the disintegration of contiguous fabrics in favor of separate entities divided by new, artificial borders. As we know, the urban ground level is no longer an arena of interactions, but a surface full of obstacles, divisions and discontinuities. |
|||||
|
Copyright © 2010 Bezalel Papers on Architecture - All Rights Reserved |
|||||
Recent Comments